אורחות צדיקים · פרק א׳, ט׳

וְגַם נִכֶּרֶת בְּעִנְיַן מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וּבְמַלְבּוּשֵׁי בִּגְדֵי גַּאֲוָה מַלְבּוּשֵׁי נָכְרִי. וְעַל זֶה הֻזְהַרְנוּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ כג): ״וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי״; וּכְתִיב (ויקרא יח ג): ״וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״; וְנֶאֱמַר (דברים יב ל): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם״ - הַכֹּל בְּעִנְיָן אֶחָד הוּא מַזְהִיר, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּל בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבִדְבָרָיו וּבְכָל מִנְהָגָיו מִן הַגּוֹיִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ כו): ״וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים״.