אורחות צדיקים · פרק א׳, י״א

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ - כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים; כְּתִיב הָכָא (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״, וּכְתִיב הָתָם (דברים ז כו): ״לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִלּוּ בָּא עַל עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב (ויקרא יח כז): ״כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ...״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה (סוטה ד ב). וְאָמְרוּ: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ - מִתְמַעֵט, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד כד): ״רוֹמּוּ מְעַט וְאֵינֶנּוּ״. וְרָאוּי לְגַדְּעוֹ כַּאֲשֵׁרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו י לג): ״וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים״. וְאֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר, וְהַשְּׁכִינָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קא ה): ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב, אֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (סוטה ה א).