וראיתי בספרים הקדושים שהפליגו מאוד בלימוד המשניות מפני שהוא יסוד התורה שבעל פה. וכתבו שאשר בן יעקב הוא ממונה למעלה על לימוד המשניות (ורמז לדבר מאשר שמנה לחמו, שמנה הוא אותיות משנה). וכל מי שהוא בקי בה, אינו מניחו לראות פני הגיהנם. וכשרוצה אדם להיות בקי בעל פה באיזה מסכת או איזה סדר משניות צריך להתנהג כמו שאמרו במסכת עבודה זרה דף י"ט על הפסוק הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה, אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות, דהיינו שגריס הרבה יחד בפעם אחת, ימעט (שאינו יכול לחזור על לימודו ומשכח), ואם הוא קובץ על יד (דהיינו מעט מעט) ירבה. ועל כן חוץ מן השיעור שלומד כסדר איזה מסכת או איזה סדר משנה, יראה שיתקבץ אצלו על כל פנים דף אחד גמרא או איזה פרק משנה להיות בקי שם בעל פה [וזה הדף והפרק כיוון שנעשה בקי בו בעל פה יראה שלא ישכח ממנו. והעצה לזה שבעת שבתו בביתו או בעת אכילתו קודם ברכת המזון יחזור עליו בעל פה ויוכל לקרוא עליו זה השולחן אשר לפני ה', כדאיתא באבות]. ובהמשך הזמן יתקבץ אליו הרבה דפין ופרקים:
מאמר תורת הבית · פרק ו׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Piotrkow, 1907
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מאמר תורת הבית, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.