מאמר תורת הבית · פרק ו׳, ב׳

א. ראשון לכל שבזה יתקיים מה שאמר הכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, דפשוטו הוא שיהיה דברי תורה חרות על לבו. ונאמר בישעיה עם תורתי בלבם. ואיתא באבות דרבי נתן פרק כ' רבי חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב (רצונו לומר שאינו צריך להעלות על דעתו להרהר יראת חרב שזה נאמר על עוון ביטול תורה כאמור והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, ואין ברית אלא התורה כדאיתא בשבת דף ל"ב.וכן אין צריך לירא פן ירעב ללחם ככתוב בתורה אם בחוקותי תלכו [דהיינו שתהיו עמלים בתורה, כדאיתא בספרא והובא בפירוש רש"י] וגו' ואכלתם לחמכם לשבע) הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצר הרע וכו' (ורצונו לומר מה שהיצר הרע מסיתו לשארי עוונות ומדות רעות) כי היצר הרע אינו שורה אלא בלב פנוי מן החכמה שם הוא קובע דירתו ויושב בין שני מפתחי הלב כמו שאמרו חז"ל. והכוונה שאינו שומר מקומו המיוחד לו לשמאל, דהיינו לפתותו רק לעבירות, כמו שנאמר לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל. אלא הוא יושב בינתיים ועושה כל מה שביכולתו. אם יכול לפתותו לעבירה כדרכו מה טוב. ואם רואה שדבריו לא יהיו נשמעין לו לעבירה הוא מקרב עצמו לצד ימין ונכנס לו בתוך מצוותיו, דהיינו שמכניס לו בלבו איזה פניה של גאווה וקינטור וכדומה. ואם גם זה לא יוכל לפעול אצל האדם על כל פנים מפיל עליו עצלות וכדומה שלא יעשה המצווה מתוך האהבה והשמחה , וכאמור תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וכו'.