מאמר תורת הבית · פרק ב׳, א׳

עוד מעניין זה.והנה ידוע מה דאיתא בגמרא סנהדרין צ"ט כל אדם לעמל נברא שנאמר אדם לעמל יולד. איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא. והמאמר לכאורה מוקשה מאד, דמאי ס"ד דהבריאה היה כדי שיעסוק ויעמול במלאכה להחיות נפשו, לא יברא ולא יצטרך לעשות מלאכה להחיותו, וגם מהו דקאמר אם לעמל שיחה וכו' וכי ס"ד שנברא האדם כדי שיוכל לשוח הרבה. וכבר ביארנו במקום אחר דהלא ידוע דיש פעולות המעשה ע"ח איבריו ויש פעולות הדבור ועל ידי הכל יוכל האדם לתקן נפשו ומוכרח הוא ע"כ לזה לתקנה בדיבורו או במעשיו שיעשה ע"י איבריו להשלים רצון אביו שבשמים. כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו וכו' ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, שם שיחה מונח על דברים פשוטים שמדבר האדם בענייני מדת דרך ארץ וכדומה, הגם שגם זה עניין נחוץ וכמאמרם שדרך ארץ קדמה לתורה, מכל מקום לא נוכל לומר שהדבור גופא בעניין זה הוא קדוש רק שהדבור מביא לידי תועלת שיוכל להיות בעל דרך ארץ.