קב הישר · פרק ח׳, ט״ו

וּבוֹא וּרְאֵה אֵיךְ הָיוּ דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים מְכַוְּנִים בַּתְּפִלָּה, כִּדְאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי, פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין (בְּרָכוֹת פֶּרֶק ה, הֲלָכָה א): אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, וּבָא נָחָשׁ וְהִכִּישׁוֹ, וְלֹא הִפְסִיק אֶת תְּפִלָּתוֹ. וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ מֵת מֻטָּל עַל פִּי חוֹרוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לֹא הִרְגַּשְׁתָּ כְּאֵב בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מַכִּישְׁךָ הַנָּחָשׁ? אָמַר לָהֶם: יָבוֹא עָלַי מִמַּה שֶּׁהָיָה לִבִּי מִתְכַּוֵּן בַּתְּפִלָּה, אִם הִרְגַּשְׁתִּי. (פֵּרוּשׁ: אֵעָנֵשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵלָיו כִּוַּנְתִּי בִּתְפִלָּתִי, כְּעֵין שְׁבוּעָה).