קב הישר · פרק ס״ה, ח׳

וְהִנֵּה לְפִי דַּעְתִּי בַּמֶּה שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא הוּא הָעִנְיָן בְּרֶמֶז, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת עָנָו, וְלֹא אָמַר זֶה בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא אָמַר הַלָּשׁוֹן: צָרִיךְ לִהְיוֹת נוֹהֵג שְׁמִינִית שֶׁבַּשְּׁמִינִית. נִרְאֶה מִזֶּה, דְּבָא לְרַמֵּז שֶׁאֲפִלּוּ הָכֵי יֵאוֹת לְתַלְמִיד חָכָם לִנְהֹג בְּעַצְמוֹ קְצָת סִלְסוּל. וְכִדְאַמְרִינָן: וּמְעַטְּרָא לֵיהּ כִּסְאַסְאָה לְשִׁבָּלְתָּא. וְעַל זֶה אָמַר רַב נַחְמָן אַחַר כָּךְ: אֲנָא לֹא בָּעֵינָא לֹא מִנֵּיהּ וְלֹא מִקְּצָתֵיהּ. פֵּרוּשׁ: אֵין אֲנִי חָפֵץ אַף בְּסִלְסוּל וְנִדְנוּד שׁוּם גַאֲוָה, אֲפִלּוּ מְעַט מִזְּעֵיר. וְרָמַז בַּאֲמִירָתוֹ בַּנֶּעְלָם שֶׁל מִנֵּיהּ וּמִקְּצָתֵיהּ. רָצָה לוֹמַר: מֵהַשּׁוּרָה הַשְּׁמִינִית וּמִמִּקְצָת מֵהַשֵּׁם הַשְּׁמִינִית. וְכָל זֶה מְרַמֵּז לְמַעֵט הַגַּאֲוָה בְּכָל אֶפְשָׁרִי, אֲפִלּוּ בִּמְעַט דִּמְעַט, הַנִּרְמָּז בְּמִלַּת 'לֹא מִנֵּיהּ וְלֹא מִקְּצָתֵיהּ'. וְעַל זֶה סִיֵּם מַר זוּטְרָא: מַאי דִּכְתִיב: תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב? אֲפִלּוּ כָּל דְּהוּא מַשְׁמָע. וְהַטַּעַם הוּא מְפֻרְסָם: כָּל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַגַּאֲוָה הוּא תִּקְרוֹבוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לְקַמָּן בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא.