אָתוּ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּא וּנְשָׁקוּהוּ בְּרֵישָׁא וְאָמְרוּ: אִלְמָלֵא לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לְמִשְׁמָע דָּא - דַּיֵּנוּ. זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, דַּאֲפִלּוּ בֵּינִי טוּרַיָּא חָכְמְתָא אִשְׁתַּכַּח תַּמָּן! וְאַחַר כָּךְ שְׁאִילוּ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּא לְהַסּוֹחֵר: מַה שְּׁמָךְ? אָמַר לְהוּ: חָנָן. אָמְרוּ לֵיהּ: אֱלֹהִים יְחָנְךָ, בְּנִי, וְיִשְׁמַע אֱלֹהִים לְקוֹלְךָ בְּשַׁעְתָּא דְּתִצְטָרֵךְ לֵיהּ!
קב הישר · פרק ס״ד, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.