קב הישר · פרק ס״ג, ב׳

וְכֵן יַחֲשֹׁב הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאַף אִם הֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וְלֹא נַעֲנָה - לֹא יִתְיָאֵשׁ מִלְּהִתְפַּלֵּל עוֹד, כִּי אַדְּרַבָּה: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתוֹ כְּשֶׁהִיא בְּכַוָּנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַלֵּב יוֹדֵעַ לְכַוֵּן לְמַה שֶּׁהַפֶּה מְדַבֵּר. וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִיר הַזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּשָׁלַח, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תָּאנָא: כָּל מָאן דְּמַצְלֵי צְלוֹתֵיהּ קַמֵּיהּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בָּעֵי לְמִבְעֵי בָּעוּתָא וּלְצַלָּאָה מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא בְּגִין דְּיִשְׁתַּכַּח לִבֵּיהּ שְׁלִים עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִיכַוֵּן לִבָּא וּרְעוּתָא. וְלָכֵן אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: בְּכָל לִבִּי דְּרַשְׁתִּיךָ וְגוֹ'.