וְהַמִּצְוָה שֶׁל 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ' הוּא מֻטָּל עַל הָרַבָּנִים גְּאוֹנֵי אֶרֶץ וְעַל דַּיָּנֵי עִיר וָעִיר; וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם רַב וּמוֹרֵה צֶדֶק וְדַיָּנִים קְבוּעִים - אֲזַי הַמִּצְוָה מֻטֶּלֶת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחַ אִישׁ אָחִיו, וְאָז יִהְיֶה אָהוּב לְמַעְלָה וְאָהוּב לְמַטָּה. וִיקֻיַּם בּוֹ: הוֹכֵחַ לֶחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ. וְתִזְכֶּה לְשַׁעַר הָאַהֲבָה. אָמֵן.
קב הישר · פרק ס״ב, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.