קב הישר · פרק ס״ב, ד׳

רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹסֵי הֲוֵי אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא. פָּגְעוּ בְּחַד בַּר נַשׁ וְאַנְפּוֹי הֲוָה מָלֵא מַכְתְּשִׁין. אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא: מַאן אַנְתְּ? אָמַר לֵיהּ: יְהוּדָאִי אֲנָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: אִסְתַּכַּל בֵּיהּ, וַחֲמֵי אַנְפּוֹי סוּמָקִין בְּאִנּוּן מַכְתְּשִׁין (רָצָה לוֹמַר: פָּנָיו הָיָה כִּמְצֹרָע). בְּוַדַּאי חַטָּאָה הוּא, דְּאִי לָאו הָכֵי - לָא אִתְרְשִׁימוּ אַנְפּוֹי בְּאִלֵּין מַרְעִין בִּישִׁין, וְיִסּוּרִין כְּאִלֵּין לָא מִקְרֵי יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה. אָמַר רַבִּי חִיָּא: הָכֵי הוּא וַדַּאי, דְּיִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה לֹא מִקְרֵי אֶלָּא כְּשֶׁהֵם מְכֻסִּים מֵרְאִיַּת שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וּמִנַּלַן דְּאִצְטְרִיךְ לִהְיוֹת תּוֹכַחַת הָאָדָם הָכֵי? נִלְמָד מִתּוֹכָחוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּמָאן דְּאוֹכַח לְחַבְרֵיהּ בְּאַהֲבָה - בָּעֵי לְאוֹכְחָא יֵתֵיהּ בְּסִתְרָא כְּדֵי דְּלָא לִכְסֹף אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא. הָא תּוֹכָחָה זוֹ בְּפַרְהֶסְיָא אֵינוֹ שֶׁל אַהֲבָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹכַח לְבַר נַשׁ בְּקַדְמֵיתָא וּמָחֵי לֵיהּ בְּסִתְרָא. אִי הֲדָר בֵּיהּ - מוּטָב, וְאִי לָאו - מָחֵי לֵיהּ בְּאִתְגַּלְּיָא בְּאַנְפּוֹי בְּגִין דְּאִסְתַּכְּלוּן בֵּיהּ וְיִנְדְּעוּן דְּהוּא חַטָּאָה, וְלָאו רְחִימָא דְּמָרֵיהּ אִיהוּ.