קב הישר · פרק ס״א, י״ג

אָתוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ. אָמְרוּ: כָּל כָּךְ הֲוָה עִמָּךְ, וַאֲנַחְנוּ לֹא יְדַעְנָא! זַכָּאָה הַאי שַׁעְתָּא, דְּאַרְעָנָא בָּךְ כוּ'! אָמְרוּ לֵיהּ: תִּבָּעֵי דְּנִתְחַבַּר בָּךְ, וְתֵיזִיל בַּהֲדָן? אָמַר לְהוּ: אִי עֲבִידְנָא הָכֵי - אוֹרַיְתָא תִּקְרָא לִי "כְּסִיל", וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאִתְחַיָּבְנָא בְּנַפְשָׁאִי. אָמְרוּ לֵיהּ: לָמָּה? אָמַר לְהוּ, דְּהָא שְׁלוּחָא אֲנָא, וְשָׁדְרוּ לִי בִּשְׁלִיחוּתָא; וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר (מִשְׁלֵי כו, ו): "מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה, שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל". תָּא חָזִי: מְרַגְּלִים עַל דְּלָא אִשְׁתַּכְּחוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא וּשְׁלוּחֵי מְהֵימְנוּתָא אִתְחַיְּבוּ בְּנַפְשַׁיְהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. נָשִׁיק לְהוּ וְאָזִיל.