אַחַר כָּךְ הֲוֵי נָהִיק חַמְרָא דְּרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קָלֵיהּ, וְשָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי קָלֵיהּ דְּחַמְרֵיהּ. אָמַר לִבְנוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר וְתַלְמִידָיו: נֵיקוּם, דְּהָא קָלָא דְּחֶדְוָה דְּחַמְרֵיהּ דְּסָבָא אִתְעַר לְגַבָּן. קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְקָמוּ חַבְרַיָּא, פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר: וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם. אָמְרוּ חַבְרַיָּא, דְּפִי הָאָתוֹן הָיָה נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
קב הישר · פרק ס׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.