קב הישר · פרק נ״ח, ג׳

אָמַר הַאי רַבְיָא: אִם כֵּן, לָמָּה כְּתִיב 'וְחִכֵּךְ', דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁלּוֹמֵד וְהוֹגֶה בִּגְרוֹנוֹ 'כְּיֵין הַטּוֹב', מַשְׁמָע, דְּיֵין הַטּוֹב נִמְשָׁל גַּם כֵּן לַתּוֹרָה - הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: 'וְחִכֵּךְ מִיֵּין הַטּוֹב'? אַשְׁגִּיחוּ בֵּיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּרִי, אֵימָא מִלָּךְ, דְּשַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ. אָמַר: דְּמַאן דְּאִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹרַיְתָא וְדָבִיק בֵּיהּ, וּכְשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, מוֹצִיא מִפִּיו וְאוֹמֵר דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּמֵרִים קוֹלוֹ כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וְכוּ' - יִזְכֶּה לְהָרִים קוֹלוֹ כַּד יִפּוּק מֵהַאי עָלְמָא. הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים - נִשְׁמָתוֹ תֵּלֵךְ לְדוֹדִי, לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵישָׁרִים - שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ בּוֹ שׁוּם בַּעֲלֵי דִּינִים, וּרְשׁוּת יִהְיֶה לָאָדָם הַהוּא לֵילֵךְ בְּחַדְרֵי גַּן עֵדֶן. וְזֶהוּ: דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.