וּבַהֵיכָל הַשֵּׁנִי יוֹשֶׁבֶת סֶרַח בַּת אָשֶׁר וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת עִמָּהּ, וְשָׁלשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם מַכְרִיזִים: הָא יוֹסֵף צַדִּיקָא אָתֵי! וְהִיא חֲדָאת וְיָצָאת גַּם כֵּן לְגוֹ פַּרְגּוֹדָא דְּאִית לַהּ, וַחֲמָאת נְהוֹרָא דִּדְיוּקְנָא דְּיוֹסֵף וְאוֹמֶרֶת: זַכַּאי חוּלְקִי וְזַכָּאָה הַאי יוֹמָא, שֶׁבִּשַּׂרְתִּי מֵהַהוּא שׁוּפְרָא לְאָבִי זְקֵנִי, לְיַעֲקֹב! וְאַחַר כָּךְ חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ.
קב הישר · פרק נ״ד, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.