אִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: מִצְוָה רַבָּה לִלְמֹד יִחוּדִים לַשְּׁכִינָה, כִּי עוֹשֶׂה מִסְעָד וָעֵזֶר לַשְּׁכִינָה וּמְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה בְּיִחוּדִים, וּבַאֲשֶׁר כִּי לֹא כָּל אָדָם יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת יִחוּדִים בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ בַּמִּצְוָה אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה. אַחַת - מִטַּעַם חֶסְרוֹן יְדִיעָתוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מֻבְטָח בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר בִּתְפִלָּתוֹ, וְנִמְצָא מְקַלְקֵל, וְלֹא מְתַקֵּן. שֶׁאֵין הָאָדָם הוּא טָהוֹר בְּכָל עֵת וּזְמַן, וְאָסוּר לַעֲסֹק בַּקֳּדָשִׁים בְּזְמַן שֶׁהוּא מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר מֵחֲמַת שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי, וְאָסוּר לְיַחֵד שׁוּם יִחוּד אִם לֹא שֶׁטָּבַל לְקִרְיוֹ. עַל כֵּן בְּוַדַּאי בַּעַל הָרַחֲמִים יְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן כַּוָּנַת לֵב הָאָדָם, שֶׁמְּכַוֵּן פָּשׁוּט, בִּלְתִּי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וּמִתְפַּלֵּל כִּפְשׁוּטֵי עִנְיְנֵי תְּפִלָּה, רַק יֹאמַר קֹדֶם הַתְּפִלָּה: לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְכֵן בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה יֹאמַר כָּךְ: לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְכוּ', וְאָז אֵינוֹ מַפְרִיד עַצְמוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְכִדְמָצִינוּ בְּעֵרוּבִין פֶּרֶק "בַּכֹּל מְעָרְבִין": רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה חַלָּשׁ, הֲוֵי אָזִיל וְיָתִיב אַפִּתְחָא דְּרַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי אַמִּי. אָמַר: כִּי נַפְקֵי וְעַיְלֵי רַבָּנָן - אֵקוּם מַקַּמַּיְהוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בָּטֵל מֵהַמִּצְווֹת. וְכֵן קַבָּלָה הִיא בְּיָדַי מִן אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁאִם הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּטֵלִים מִן הַמִּצְווֹת - הָיוּ מְמַשְׁמְשִׁים בַּצִּיצִית וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִין בָּהֶן, כִּי הַהִסְתַּכְּלוּת בַּצִּיצִית הִיא עִנְיָן גָּדוֹל וּתְקוּמָה אֶל הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת. וְהַיּוֹדְעִים סוֹד יִחוּד בַּקַּבָּלָה, מְכַוְּנִין בְּשֵׁם אֶחָד גָּדוֹל וְנוֹרָא, שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא עַיִ"ן, וּבָזֶה הֵם יוֹצְאִים אַף בִּזְמַן הַזֶּה סוֹד מִצְוַת תְּכֵלֶת בַּצִּיצִית.
קב הישר · פרק מ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
