קב הישר · פרק מ״ג, ג׳

וְהִנֵּה בִּכְלַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים יֵשׁ הַרְבֵּה אַזְהָרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאֲבָאֵר מִקְּצָת מֵהֶן בְּעֶזְרַת ה': בִּכְלַל רְכִילוּת הוּא, שֶׁלֹּא יֹאמַר הַדַּיָּן לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי בָּתִּים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה מִשְׁפָּט: מָה אֶעֱשֶׂה?! הָיִיתִי רוֹצֶה לְזַכּוֹת אוֹתְךָ, אַךְ חֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי. גַּם לֹא יֹאמַר אֶחָד מִן הַשּׁוּק, שֶׁסִּפֵּר לְפָנָיו הַפְּסַק דִּין, לֵאמֹר: הַדַּיָּנִים עָשׂוּ שֶׁלֹּא כַּדִּין. וְאַף אִם נִרְאֶה לוֹ שֶׁלֹּא דָּנוּ הֵיטֵב, לֹא יֹאמַר כָּךְ, דְּמִּסְתָמָא בֵּית דִּין עוֹשֶׂה כַּדִּין, כִּי אֵין לַדַּיָּן, אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.