קב הישר · פרק מ״א, ח׳

גַּם צָרִיךְ הָאָדָם לִרְאוֹת לְקַבֵּל תּוֹרָתוֹ מִכָּל אָדָם, אֲפִלּוּ מִתִּינוֹקוֹת קְטַנִּים, כִּדְמָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים בַּזֹּהַר, וְעִקָּר - בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא בְּהַהוּא מַעֲשֶׂה: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק הֲוֵי אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא. עַד דַּהֲוֵי אָזְלֵי, פָּגְעֵי בְּהַהוּא יַנּוּקָא, וַהֲוֵי לָעֵי. אָמַר לְהוּ: הָבוּ לִי רִפְתָּא, דְּלָא אָכִילְנָא יוֹמָא דֵּין! אַפִּיקוּ נַהֲמָא וִיהֲבוּ לֵיהּ. אִתְרַחִישׁ נִיסָא וְאַשְׁכְּחוּ חַד נְבִיעוּ דְּמַיָּא תְּחוֹת אִילָנָא חֲדָא. שָׁתוּ מִנֵּיהּ. פָּתַח הַאי יַנּוּקָא: "וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה" - אַמַּאי אִית אַלְפָא זְעִירִי? בְּגִין דַּהֲוֵי הַקְּרִיאָה בְּחוּץ לָאָרֶץ, בַּמִּדְבָּר, בְּאַרְעָא טְמֵאָה וְלֹא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא; בְּגִין דִּשְׁלִימוּ לֹא אִשְׁתַּכַּח. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: יֵאוֹת הֲוֵי לְיַנּוּקָא, דְּלָא הֲוֵי יָדַע כֻּלֵּי הַאי, דְּמִסְתְּפֵינָא עָלָיו, אִם יִתְקַיַּם בְּעָלְמָא בְּגִין הִיא. אָמַר רַבִּי חִיָּא: לָמָּה? אָמַר לֵיהּ: דְהָא יָכוֹל לְאִסְתַּכָּלָא בַּאֲתָר, דְּלֵית רְשׁוּת לְאִסְתַּכָּלָא וְכוּ', וּמִסְתָּפִינָא עֲלֵיהּ, דְּעַד דְּלָא יִמְטֵי לְפִרְקוֹי, יִסְתַּכֵּל וְיַעַנְשׁוּן לֵיהּ. וְשָׁמַע הַהוּא יַנּוּקָא. אָמַר: לֹא מִסְתָּפִינָא מֵעוֹנְשִׁין לְעָלְמִין, דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּאִסְתַּלַּק אַבָּא מֵעָלְמָא, צָלִי עָלַי, וְיָדַעְנָא דְּאַבָּא יָגֵן עָלַי. אָמַר לֵיהּ: מָאן אֲבוּךְ? אָמַר יַנּוּקָא: אֲנָא בְּרֵיהּ דְרַב הַמְנוּנָא סָבָא. נָטְלוּ לֵיהּ וּנְשָׁקוּהוּ וְאַרְכִּיבוּ עַל כְּתֵפַיְהוּ תְּלַת מִילִין.