קב הישר · פרק מ׳, א׳

"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". פֵּרֵשׁ הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, הָרַב רַבִּי משֶׁה אַלְשֵׁיךְ, זֶה לְשׁוֹנוֹ: תְּפִלַּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה, שֶׁלֹּא יָבוֹא עוֹד בְּגִלְגּוּל; שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה שְׁלֵמוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה מֻכְרָח לָבוֹא בְּגִלְגּוּל אָדָם אַחֵר וּלְתַקֵּן מַה שֶּׁחִסֵּר מַעֲשֶׂה הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיִּנָּצֵל מֵהַגִּלְגּוּל, וְאָמַר: וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי - וְלֹא עַל יְדֵי גִּלְגּוּל נִשְׁמָתִי בְּאִישׁ אַחֵר, שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לָמוּת וּלְהִתְגַּלְגֵּל בְּאִישׁ אַחֵר.