קב הישר · פרק ל״ח, ו׳

וְעַתָּה כָּל הַיָּרֵא וְחָרֵד צָרִיךְ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ גֹּדֶל הִתְרוֹמְמוּת וְשֶׁבַח הַתְּפִלָּה, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב; וְאַשְׁרֵי הַגֶּבֶר שֶׁמְּכַבֵּד אֶת בּוֹרְאוֹ בִּגְרוֹנוֹ בְּאַהֲבָה וּבְכַוָּנַת הַלֵּב, וְנוֹתֵן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִחוּד וּקְדֻשָּׁה וּבְרָכָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דְּבָרִים טו, יד): "הַעֲנֵק תַּעֲנִיק מִצֹּאנְךָ, מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. מִצֹּאנְךָ" - זֶה שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וּלְכַוֵּן: וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ. וְעוֹד: הַעֲנֵק לַה' מִגָּרְנְךָ - מִגָּרוֹן שֶׁלְּךָ בִּתְפִלָּה, שֶׁבַח וְזִמְרָה. מִיִּקְבֶךָ - הָאוֹתִיּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת הֵן אוֹתִיּוֹת יב"ק, שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת יִחוּד, בְּרָכָה, קִדּוּשׁ, כִּדְאִיתָא בְּתִקּוּנֵי זֹהַר.