קב הישר · פרק ל״ו, ה׳

עַל כֵּן יָשִׂים כָּל אָדָם בְּכָל יוֹם אֶל לִבּוֹ, אַף שֶׁאֵין כָּל הָעִתִּים שָׁוִים, צָרִיךְ לוֹמַר: כָּל מַאי דְּעָבִיד רַחֲמָנָא הוּא לְטַב. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִם נָתַן ה' עשֶׁר לְאֶחָד וְהַשְׁפָּעָה טוֹבָה - שֶׁיִּתְנַהֵג בְּצֶדֶק וּבְישֶׁר וְלֵב רַךְ, וְיָדוֹ פְּתוּחָה לְהַעֲנִיק לְאֶבְיוֹנִים וַעֲנִיִּים מִבִּרְכַּת ה' אֲשֶׁר בֵּרֵךְ אוֹתוֹ, וְכָל מִי אֲשֶׁר יִרְאַת ה' בִּלְבָבוֹ - יַחֲשֹׁב תָּמִיד כִּי בְּעֵת אֲשֶׁר נִזְדַּמֵּן מִצְוָה לְפָנָיו, וַדַּאי הוּא שֶׁנִּגְזָר אֵיזֶה גְּזֵרָה רָעָה עָלָיו; וְעַל יְדֵי זְכוּת שֶׁל אוֹתוֹ מִצְוָה, שֶׁהִמְצִיא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ, עַל יְדֵי כָּךְ נִצּוֹל מֵהַצָּרָה שֶׁנִּגְזָר עָלָיו. וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל לִזְרִיזוּת קִיּוּם הַמִּצְווֹת.