וְדַע, כִּי אוֹתָן אַחַד עָשָׂר פְּסוּקִים, הַמַּתְחִילִין בָּאוֹת נוּ"ן וּמְסַיְּמִין בָּאוֹת נוּ"ן - קַבָּלָה הוּא בְּיָדִי שֶׁהֵן טוֹבִים מִפְּנֵי כְּשָׁפִים וְעַיִן הָרָע. וְעַל כֵּן טוֹב לוֹמַר אַחֲרֵי אַחַד עָשָׂר פְּסוּקִים, הַנִּזְכָּרִים בַּמַּעֲמָדוֹת, הַמַּתְחִילִין בְּנוּ"ן, תְּפִלָּה קְצָרָה זוֹ:
קב הישר · פרק ל״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.