קב הישר · פרק כ״ז, ד׳

וְעַתָּה נְבָאֵר מֵעִנְיַן כַּוָּנוֹת הַתְּפִלָּה בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בָּלָק: יָדוּעַ, כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה נְעִים זְמִירוֹת וּבַעַל תְּפִלּוֹת. וְיֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד סֵדֶר וְעִנְיַן תְּפִלָּה מִמֶּנּוּ. מָצִינוּ, לִפְעָמִים הִכְנִיס עַצְמוֹ לְכִתּוֹת שֶׁל עֲנִיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תְּהִלִּים פו, א): "הַטֶּה ה' אָזְנְךָ, עֲנֵנִי, כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי". וְלִפְעָמִים הִכְנִיס עַצְמוֹ לְכִתּוֹת שֶׁל הַחֲסִידִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שָׁם פו, ב): "לְדָוִד, שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי". וְלִפְעָמִים הִכְנִיס עַצְמוֹ לְכִתּוֹת שֶׁל קְדוֹשִׁים, שֶׁמּוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת ה', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שָׁם כה, א): "לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא וְכוּ'".