קב הישר · פרק י״ח, ב׳

כִּדְמָצִינוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת אֱמֹר: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, וַהֲוֵי עִמֵּיהּ רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי. מָטוּ לְחַד אַמַּת הַמַּיִם. נִתְקַל רַבִּי יוֹסֵי וְנִתַּק לְתוֹךְ אַמַּת הַמַּיִם, עַד שֶׁנִּתְלַכְלְכוּ בְּגָדָיו. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיָה נִבְרָא זֶה אַמַּת הַמַּיִם! אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אָסוּר לָן לוֹמַר כָּךְ, דִּמְשַׁמְּשָׁא דְעָלְמָא הוּא, וְאָסוּר לִנְהֹג קַלּוּת בִּמְשַׁמְּשָׁא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית א, לא): "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". וַאֲפִלּוּ נְחָשִׁים, וְעַקְרַבִּים וְיַתּוּשִׁין, כֻּלְּהוֹן נִקְרָאִין מְשַׁמְּשָׁא דְּמַלְכָּא, מְשַׁמְּשָׁא דְּעָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא לֹא יָדְעִין.