קב הישר · פרק י״ז, ט׳

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִחְזִי שְׁכִינְתָא, דִּלְבָתַר כַּמָּה שְׁנִין עֲרָעִית תַּמָּן וַחֲזִית הַאי בְּרָא, דְּאִתְיָלִיד לְהוּ, וַהֲוֵי בַּר שְׁבַע שְׁנִין. חֲמֵי לֵיהּ בְּבֵיתָא, בָּעִינָא לְמַלְּלָא עִמֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ אֲבוּהֵי: זִיל לְגַבֵּיהּ, דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא! אָמַר: מִסְתְּפִינָא לְאִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵיהּ וּלְאִתְקָרְבָא עִמֵּיהּ, דְּהָא לֹא יְדַעְנָא, אִי אִית לֵיהּ נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא אִי לֹא, דְּהָכֵי אוֹלִיף לִי מָארֵי יוֹמָא דֵּין, דְּכָל מָאן דְּלֵית לֵיהּ נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא - אָסוּר לְאִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵיהּ וּלְאִתְקָרְבָא עִמֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ אָבִיו: חַס וְשָׁלוֹם! דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא וְחַכִּימָא דְּדָרָא הוּא! קָרִיב, וְלָא סָפִיק לְמַלְּלָא עִמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: אֲנָא חֲמָא בָּךְ, דְּנִשְׁמָתָא חַדְּתָא אִית בָּךְ מִיּוֹמִין זְעִירִין, וְלָא אִתְּזְרוּק בָּךְ בְּשַׁעְתָּא דְּנָפְקֵית לְעָלְמָא. תָּוְהָא וְאָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: כָּךְ הוּא; דְּרַוָּק הָיִיתִי, וְכַד דַּהֲוֵי לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא, אִתְיָהִיב בִּי נִשְׁמְתָא אָחֳרָא חַדְּתָא. אָמַרְתִּי לוֹ: מָאן הוּא רַבָּךְ? אָמַר לִי: רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס. אָמַר לֵיהּ: וּמַה לָּעִית יוֹמָא דֵּין? אָמַר לֵיהּ: הַאי קְרָא דִּכְתִיב (תְּהִלִּים קיא, י): "רֵאשִׁית חָכְמָה - יִרְאַת ה', שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עוֹשֵׂיהֶם". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לָעוֹשִׂין לִשְׁמָהּ. וְגִלָּה לוֹ סוֹדוֹת נִפְלָאוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ: מַה שִּׁמְךָ? אָמַר לִי: אַהֲבָה. אָמַרְתִּי לוֹ: מָרֵי אַהֲבָה - אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, וַאֲנָא זָכִיתִי לְמֶחְמֵיהּ לְרַב אַדָּא, בְּרֵיהּ דְּרַב אַהֲבָה, וְסִפַּרְתִּי לוֹ הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לָעֵיל.