קב הישר · פרק י״ז, ב׳

וְהִנֵּה צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע גֹּדֶל כֹּחַ הַטֻּמְאָה הַזֶּה, כִּי אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה מִינֵי חִיצוֹנִים שְׁרוּיִין עַל הַצִּפָּרְנַיִם, הַגְּדֵלִין בִּימֵי נִדָּה שֶׁל הָאִשָּׁה, וְעַל כֵּן צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתָּקֹץ הַצִּפָּרְנַיִם, כְּשֶׁבָּאָה הָאִשָּׁה לִטָּהֵר, וְתִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִיכָם בְּמָקוֹם שֶׁעוֹבְרִים בְּנֵי אָדָם, כִּי הַדּוֹרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ בְּמִנְעָלִים בְּרַגְלָיו, יָכוֹל לְהִנָּזֵק, חַס וְשָׁלוֹם. וְהַמְכַשְּׁפִים עוֹשִׂים כִּשּׁוּף בְּאִנּוּן הַצִּפָּרְנַיִם, וְכָל מַכְשֵׁפָה מְמַהֶרֶת לִפְעֹל בִּכְשָׁפֶיהָ דַּוְקָא בִּימֵי נִדָּתָהּ, כִּי אָז הַכִּשּׁוּף הוּא מַצְלִיחַ יוֹתֵר. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְרַחֵק בְּכָל הַרְחָקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם מֵאִשָּׁה נִדָּה, הֵן בְּדִבּוּר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, כִּי אִם מְעַט מִזְּעֵיר עַל פִּי הֶכְרֵחַ, וְלִנְהֹג בְּכָל מִינֵי חֻמְרוֹת בְּעִנְיַן לִמְנֹעַ מִלֶּאֶכֹל עִמָּהּ בִּקְעָרָה אַחַת. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר בְּנֵי בַּיִת לֹא יֹאכְלוּ עִם אִשָּׁה נִדָּה, כִּי שִׁיּוּרֵי הָרֹק מִפִּיהָ, הַבָּא לְתוֹךְ הַכַּף, וּמֵהַכַּף - לְתוֹךְ הַקְּעָרָה, הוּא גּוֹרֵם שֶׁיָּבוֹא אָדָם לִידֵי סַכָּנָה.