קב הישר · פרק ט״ז, י׳

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שֶׁבַע כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הֵן אֵצֶל הַשַּׁעַר, דְּאִקְרֵי 'שַׁעַר צֶדֶק', שֶׁעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים קיח, יט־כ): "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַה', צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ". וְשִׁבְעָה פְּתָחִין הֵן לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס לְגַן עֵדֶן עַד מְקוֹם מַעֲלָתָם וְעַל כָּל פֶּתַח שׁוֹמְרִים: פֶּתַח הָרִאשׁוֹן נִכְנֶסֶת הַנְּשָׁמָה בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא סְמוּכָה לְגַן עֵדֶן, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן שׁוֹמֵר עָלָיו. זָכְתָה הַנְּשָׁמָה - אָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא מַכְרִיז וְאוֹמֵר: פַּנּוּ מָקוֹם לְהֶחָסִיד! שָׁלוֹם שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ! וְיוֹצֵאת מִפֶּתַח רִאשׁוֹן וְנִכְנֶסֶת לְפֶתַח שֵׁנִי שֶׁל שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, וְשָׁם הַכְּרוּבִים וְלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.