קב הישר · פרק ט״ו, ב׳

וְהַכֹּל הוּא בַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם, אֲשֶׁר עַל עֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (ט, ב), דַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם הוּא גָּדוֹל מֵעֲווֹן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְהָעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם הוּא בָּא בִּשְׁבִיל קוֹל וְדִבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיו, וְהוּא פֶּה הַמֻּרְגָּל לְקַלֵּל בְּנֵי אָדָם, וּבִמְעַט וִכּוּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִם חֲבֵרוֹ, אֲזַי תֵּכֶף מִתְמַלֵּא בְּאַף וְחֵמָה, בּוֹעֵר בִּקְלָלוֹת כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מְסַכֵּן נַפְשׁוֹ וְנַפְשׁוֹת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, וְגוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ. כִּי הוּא עִנְיָן מְבֹאָר בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים, כִּי קוֹל דִּבּוּר שֶׁל קְלָלָה, שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, אָזִיל וְשָׁאט בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא עַד דְּמִתְחַבֵּר עִמֵּיהּ רוּחַ רָעָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאָזִיל בַּהֲדֵיהּ לְנוּקְבֵיהּ שֶׁבִּתְהוֹמָא רַבָּא, אֲשֶׁר שָׁם הוּא מְדוֹרוֹת הַמַּזִּיקִין, שֶׁהֵן מוּכָנִין לְפֻרְעָנִיּוֹת, בַּר מִנַּן, וְעוֹמְדִים וּמְצַפִּים שֶׁיָּבוֹא הָעֵת וּזְמַן, אֲשֶׁר יָבוֹא מַזָּלֵיהּ הַגָּרוּעַ שֶׁל זֶה הָאִישׁ, הַמֻּרְגָּל בִּקְלָלוֹת וּבְדָבָר קַל, אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה, וּמִיָּד מְעוֹרְרִים עָלָיו גְּזֵרוֹת, בַּר מִנַּן, לְהִנָּזֵק בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּגוּפוֹת נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְעֵיל, בְּפֶרֶק ז, שֶׁכָּל אָדָם שֶׁהוּא מֻרְגָּל לְהוֹצִיא מִפִּיו קְלָלוֹת, אֵין לוֹ נְשָׁמָה מִשֹּׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אִם מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ שֶׁל סִטְרָא אָחֳרָא, וְיֵשׁ לוֹ לִדְאֹג עַל הַרְבֵּה פֻּרְעָנֻיּוֹת, שֶׁיָּבוֹא עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁפִּיו דִּילֵיהּ הוּא שָׁמוּר וְגָדוּר מֵהוֹצָאוֹת קְלָלוֹת, וּמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בִּבְרָכוֹת, אֲזַי בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ הִיא מִשֹּׁרֶשׁ קְדֻשָּׁה מְאֹד, וְיִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא.