קב הישר · פרק י״ד, ז׳

וְכֵן הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִפּוּךְ: עוֹשֶׂה אָדָם עֲבֵרָה אַחַת, נִבְרָא מִמֶּנּוּ קָטֵגוֹר אֶחָד (רָצָה לוֹמַר: שֵׁד). עוֹבֵר שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת, נִבְרָאִים שְׁנֵי מְקַטְרְגִים. כְּשֶׁמֵּת, אֲזַי מִתְלַבְּשִׁין אוֹתָן הַעֲבֵרוֹת בִּדְמוּת אִשָּׁה וּמוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְגֵיהִנָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב עָלָיו (בְּרֵאשִׁית לט, י): "וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לִשְׁכַּב עִמָּהּ - בָּעוֹלָם הַזֶּה; לִהְיוֹת עִמָּהּ - בָּעוֹלָם הַבָּא.