קב הישר · פרק י״ד, ד׳

וְעַל כֵּן הָיָה נוֹהֵג רַב הַמְנוּנָא סָבָא, כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק הַפּוֹעֵל מִמְּלַאכְתּוֹ, יָהִיב לֵיהּ מִיָּד אַגְרֵיהּ וַהֲוֵי אָמַר לֵיהּ: טֹל נַפְשָׁךְ דְּאַפְקִידַת בְּיָדִי, טֹל פִּקְדוֹנָךְ. וַאֲפִלּוּ אִי הֲוֵי אָמַר לֵיהּ הַפּוֹעֵל: יִהְיֶה בְּיָדְךָ בְּפִקָּדוֹן, לָא הֲוֵי בָּעֵי, וְאָמַר: פִּקְדוֹנָךְ דְּגוּפָךְ לֹא אִתְחַזֵּי לְאִתְפַּקְּדָא בְּיָדִי, כָּל שֶׁכֵּן פִּקְדוֹנָךְ דְּנַפְשָׁךְ וְנִשְׁמָתָךָ לֹא אִתְחַזֵּי לִי, דְּהַאי פִּקְדוֹנָא לֹא אִתְיַהַב אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְחוּדָא, דִּכְתִיב (תְּהִלִּים לא ו): "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי".