כְּשֶׁשָּׁמַע הָאִישׁ, בָּכָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כָּךְ מִדָּתָהּ (רָצָה לוֹמַר: שֶׁיָּמוּת הֶחָתָן לַיְלָה רִאשׁוֹנָה, וְכָךְ הוּא הַסֵּדֶר שֶׁלָּהּ). אָמַר הַבָּחוּר: עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ דּוֹדוֹ: אִם עַל עִסְקֵי מָמוֹן אַתָּה קוֹפֵץ, אַל תִּשָּׂאֶנָּה, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב וּמָמוֹן הַרְבֵּה, כִּי אַתָּה בָּחוּר נָאֶה וְחָכָם, וּבַעֲצָתִי: אַל תִּסְתַּכֵּן! אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: כְּבָר נִשְׁבַּעְתָּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.
קב הישר · פרק י׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.