אָמַר לָהּ הֶחָתָן: לִקַּח רְשׁוּת מֵאִתָּךְ, כִּי בָּא עִתִּי וְקִצִּי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, כִּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הָיָה אֶצְלִי, וְהִגִּיד לִי הַמַּלְאָךְ שֶׁבָּא לִטֹּל נַפְשִׁי. אָמְרָה לוֹ: לֹא תֵּלֵךְ מֵעִמָּדִי, אֶלָּא תֵּשֵׁב פֹּה, וַאֲנִי אֵלֵךְ לְהַחֵדֶר שֶׁלְּךָ וַאֲדַבֵּר עִמּוֹ. הָלְכָה וּמָצְאָה אוֹתוֹ. אָמְרָה לוֹ לְהַמַּלְאָךְ: הַאַתָּה שָׁלִיחַ, שֶׁבָּאתָ לִטֹּל נִשְׁמַת אִישִׁי? אָמַר לָהּ: הֵן.
קב הישר · פרק י׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.