אהבתכם תהיה מפני שתדעו ותזכרו שאתם כולכם שלוחי ד', ואין כל אחד מכם יכול לומר: אני לעצמי וחברי טפל שבטפלים, שום דבר לא בכם תלה, רק במשלח אתכם אשר במרום. אתם בכל כוחכם תעבדו, ואלקיכם ד' צבאות שלכם, את כל אחד מכם יעלה ויגדל בין ברוחניות בין בגופניות כפי עבודתו ומדת ענותנותו. וכמה פעמים כבר נוכחנו לראות נערים בעלי כשרונות רבים, ועל ידי שהתגאו נשארו בשפלותם, ולא עוד אלא אף בגדול שכבר זכה להיות תלמיד חכם אמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין נ"ד, א'): אם מגיס דעתו הקדוש ברוך הוא משפילו, וכמה נערים ראינו שהיו נמוכים בקטנותם ואדירי ישראל בגדלותם.
חובת התלמידים · פרק ו׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chovat HaTalmidim, Warsaw 1932
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חובת התלמידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.