חובת התלמידים · פרק י״ג, י״ב

לא שאנו אומרים בזה,‏ שמי אשר בנערותו לא התחיל בעבודת החסידות ובקטנותו לא הרגיל את נפשו,‏ שתתעודד מן מחצלת הקנים ותנער עצמה מערמות עפר אשר מכסים אותה,‏ א״א לו אח״כ בשום אופן לבוא אלי׳,‏ הס מלהזכיר, תמיד שערי שמים פתוחים לכל איש ישראל אם רק משנס הוא את מתניו ורוצה לשעבד את כחותיו לעבוד ולמשא, והאם המשנה שאומרת ‏(אבות ד' כ')‏ הלומד זקן דומה לדיו כתובה על ניר מחוק. ח״ו תנעל השער בפני בעלי תשובה שרוצים לשוב לתורה בזקנותם, החלוק הוא רק בסכום העבודה,‏ שהזקן הבא ללמוד תורה‏, לעבוד בחסידות,‏ צריך לכפול את עבודתו פי עשרה,‏ פי מאה,‏ ועוד יותר מאשר הילד המשכים ללמוד.‏ וכיון שבעונותינו הרבים אף לעבודה קלה בקודש,‏ אין כל אדם מקדיש‏ עצמו לה בכל כחותיו, ומכש״כ לעבודה הכי כבדה והכי קשה,‏ לכן אם לא תשכימו ולא תתקדשו לה אתם בחורים,‏ עתה בנערותכם,‏ בטח ובהחלט שלא תגיעו לה ח״ו.‏ ולא נשמותיכם לבדנה,‏ אך גם נשמות ‏כל ישראל,‏ הנביאים והצדיקים מן העולם ועד העולם,‏ עליכם תתאבלנה ואת חורבנכם תבכינה, ואף את אדון הנפשות ואב כל הנשמות בהתרשלותכם כביכול תעצבו,‏ ובעצלותכם תכעיסו,‏ כי חשכת נשמתכם,‏ חשכת ואימת כל העולמות היא,‏ ואורן אור כלם. זאת ועוד אחרת יכולים לאמור,‏ שאף‏ המתמסר כלו לעבודת החסידות בשנות זקנותו,‏ אף אם יגיע לה ע״י עבודתו הרבה והקשה,‏ מ״מ תקופותיו אשר עברו טרם שהתחיל בעבודתו,‏ כל ימי חייו תחסרנה לו,‏ חוץ מן החסידים הראשונים אשר היו בימי הבעש״ט הרבי ר״ב וכו׳ זצוקלה״ה, כיון שגם מקודם היו קדושים למעלה מהשגותינו, ובכלל הם וכל עבודתם היו למעלה מן הזמן והטבע, אף שבחסידות רק בשנות הזקנה התחילו לעבוד,‏ הגיעו אל מה שהגיעו.