חובת התלמידים · פרק י׳, ט׳

כי זהו החילוק בין התעוררות המדות, לבין התעוררות שאר כוחות האיש כחכמה וכח גבורתו, את כח הגבורה יכול האיש לעורר מעצמו אף אם אין דבר זולתו שיעורר אותו, יכול הוא לחלוץ את עצמותיו ולאמץ את אגרופו ולאמר, באם הי׳ בא עתה שונא נגדי הכיתיו לרסיסים ומרגיש בשעה זו התגברות כחו, אף שאין שונא נגדו אף לא במחשבתו שיעורר גבורתו ולא עוד, אלא שהגבורים מוכרחים להתאבק כפעם בפעם, לא משנאה זה לזה ולא להראות את גבורתם רק מפני כח גבורתם אשר עצור בהם הדוחה אותם להתגלות, כלומר לא הגבור אשר מתאבק עמו עורר את גבורתו להתאבק, רק להפך גבורתו תעורר את האיש שתוכל להתגלות בגבורה, ודוחה אותו להתאבק כידוע. וכן היא התעוררות החכמה, יכול האיש לפעמים להתעורר לעיין באיזה דבר חכמה לא מפני שדבר החכמה לנגדו ומעוררתו לעיין בו, רק להפך, החכמה העצורה במחו, מתעוררת והיא מכריחתו לבקש דבר לעיין בו. וזאת היא סבת אי הבטלה אשר לחכמים, החכמה אשר בקרבם דוחה אותם לעיין ולהעמיק ללמוד ולהתגלות.