חובת התלמידים · פרק י׳, ה׳

אם לא ידעת, הלא שמעת, שישנן מדות וספירות קדושות במרום, שבהן אור ד׳ וקדושתו מתלבש ועל ידיהן מתגלה ופועל בעולמות אשר ברא. ואם לא תדע מה הן הספירות, כי לא לפי ערכך עוד ללמוד ספרי קבלה. אבל הלא בתפלתך אתה אומר לך ד׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וכו׳. ומי בכם שלא יאמר אחר ספירת העומר, מה שפגמתי בספירה חסד שבחסד, חסד שבגבורה, חסד שבתפארת וכו׳. ומן אותן ספירות קדושות, המשיך קדוש ישראל הארה גם אל תוך קרבנו, עם קרובו. וכמו המדות אשר במרום, כן גם המדות אשר האיר בנו, רצונו בהן להתלבש, ואת קדושתו בהן לגלות. במדת החסד אשר בנו, שהיא השתלשלות מן ספירת חסד ואהבה עליונה, אהבת ד׳ לישראל ואהבת המלאכים בעבודת בוראם, כמ״ש ונותנים באהבה רשות וכו׳. גם בנו רק קדושה תראה, ורק בקדושה בה נפעל, לאהוב את ד׳ ית׳, את תורתו הקדושה ואת ישראל. ובמדת הגבורה ניראהו ביראה אמיתית. ולא אהבה ויראה נרדמת בלבד, שיש בעצם וטבע איש ישראל לד׳, אהבה ויראה שאינו מרגיש אותן, ואין לבו מפרכס ולא מזדעזע מהן, רק שיעשה לו האיש עכ״פ זמנים שיעורר את אהבתו לד׳ בתשוקה וגעגועים אליו ית׳ ויתפלל, אנא ד׳, קרבני נא אליך, למה זה הסתרת פניך ממני, ולמה הרחקתני מקדושתך. תשוקתו וגעגועיו יהיו כתשוקות וגעגועי הבן אל אביו שנתרחק ממנו, שכלו מתפעל ומפרכס אל אביו עד שלבו כואב לו. וכן ביראה לא יסתפק האיש הישראלי ביראה אשר בטבעו לבד אשר לא נגלתה בקרבו ואינו מרגיש זעזועי הנפש ממנה, רק צריך להתעורר בזמן מן הזמנים, ביראה נגלית, כמו מי שעומד לפני המלך הגבור, כלו יפחד ויזדעזע מן הדר כבודו ומן גדלות גבורתו אשר לפניו.