חובת התלמידים · פרק א׳, ג׳

ד' שמח בך, וגם אתה נער ישראל תגיל ותשמח בגודל אשרך ורבת הצלחתך זו, כי מי הוא האיש אשר זכה להיות מרואי פני המלך ולא יגיל ולא ישמח, ומי הוא הזוכה שהמלך מלכי המלכים הקב"ה ילחש לו את מצפוניו וילמד לו את תורתו, ולא יחשב לו קלות ראש ועוון אם לא ישמח. אבל ידענו גם ידענו שלו ידעת בנפשך שאת התורה בלב ומוח טהורים אתה לומד, ואת קרבת ד' היושב ושונה כנגדך, בקרבך אתה מרגיש, כל בקשותיך על חייך, חיי הוריך ופרנסתם וכל אשר שאלה נפשך, לפני ד' אשר לפניך כבן לפני האב אתה מתחנן, והוא יתברך כאב את בן אהובו לך עונה ומרצה, כי אז כולך נתרגשת עלזת ובכל נפשך שמחת. אבל כיון שאת כל אלה בקרבך אין אתה מרגיש ורק כנער בין הנערים את עצמך אתה מכיר, לכן לא תפרכס נפשך ולא תדע לשמוח בשמחתך, ולא עוד, אלא שבשביל זה יש לפעמים שגם הרצון ללמוד את תורת ד׳ חסר לך ולשמוע את קולו לא תאזין.