שלא להוציא בדי הארון ממנו

שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּדֵּי הָאָרוֹן מִמֶּנּוּ - שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּדֵּי הָאָרוֹן מִתּוֹךְ הַטַּבָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ. וּמְבֹאָר הוּא שֶׁמִּצְוָה זוֹ בִּכְלַל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת לְדוֹרוֹת הִיא. שֶׁאֵין פֵּרוּשׁ נוֹהֲגוֹת לְדוֹרוֹת שֶׁלֹּא יִפָּסֵק מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂה אוֹתָהּ מִצְוָה לְעוֹלָם בְּשׁוּם זְמַן, אֶלָּא כֵּן הוּא הָעִנְיָן, כָּל מִצְוָה שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹתָהּ רַק בִּזְמַן יָדוּעַ וְלֹא יוֹתֵר, כְּגוֹן מַה שֶׁכָּתוּב (שמות יט טו) הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, וּכְמוֹ כֵן אַזְהָרָה דְּסִינַי (שם לד ג) גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא. וְכָל כַּיֹּצֵא בָּזֶה, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַצַּוָּאָה אֶלָּא לְשָׁעָה בִּלְבַד, אֵלּוּ יִקָּרְאוּ מִצְוֹת שֶׁאֵינָן נוֹהֲגוֹת לַדּוֹרוֹת. אֲבָל כָּל מִצְוָה שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עָלֶיהָ לִזְמַן יָדוּעַ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶפְסֵק בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים מִצַּד גָּלוּתֵנוּ אוֹ בְּסִבַּת דָּבָר אַחֵר, כְּגוֹן עַכְשָׁו בַּעֲוֹנֹתֵינוּ שֶׁאֵין לָנוּ אָרוֹן מִצְוָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת נִקְרֵאת, לְפִי שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אָרוֹן, חַיָּבִין אָנוּ לְבַל נָסִיר בַּדָּיו מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ בָּהֶם הַלְּוִיִּם אִם נִצְטָרֵךְ לַהֲבִיאוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּסִבַּת מִלְחָמָה אוֹ מֵאֵיזֶה סִבָּה שֶׁתָּבוֹא.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָאָרוֹן מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה, וְהוּא כָּל עִקָּרֵנוּ וּכְבוֹדֵנוּ, וְנִתְחַיַּבְנוּ לִנְהֹג בּוֹ כָּל כָּבוֹד וְכָל הָדָר בְּכָל יְכָלְתֵּנוּ, עַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לְבַל נָסִיר בַּדֵּי הָאָרוֹן מִמֶּנּוּ פֶּן נִהְיֶה צְרִיכִים לָצֵאת עִם הָאָרוֹן לְשׁוּם מָקוֹם בִּמְהִירוּת, וְאוּלַי מִתּוֹךְ הַטִּרְדָּה וְהַחִפָּזוֹן לֹא נִבְדֹּק יָפֶה לִהְיוֹת בַּדָּיו חֲזָקִים כָּל הַצֹּרֶךְ, וְשֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִפֹּל מִיָּדָם וְאֵין זֶה כְּבוֹדוֹ. אֲבָל בִּהְיוֹתָם בּוֹ מוּכָנִים לְעוֹלָם וְלֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ נַעֲשֶׂה אוֹתָן חֲזָקוֹת הַרְבֵּה וְלֹא יֶאֱרַע תַּקָּלָה בָּהֶן. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁכָּל כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ צוּרָתָן מְחֻיֶּבֶת לִרְמֹז עִנְיָנִים גְּדוֹלִים עֶלְיוֹנִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָאָדָם נִפְעָל לְטוֹבָה מִתּוֹךְ מַחְשַׁבְתּוֹ בָּהֶן. וְרָצָה הָאֵל לְטוֹבָתֵנוּ שֶׁלֹּא תִּפְסַד אוֹתָהּ הַצּוּרָה אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה.

שְׁלֹשֶׁת מִצְוֹת סֵדֶר זֶה, אֵינָן נוֹהֲגוֹת הַיּוֹם.