שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה

שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה - שֶׁלֹּא יִקְרָא אָדָם בְּנֵי אָדָם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וִיזָרֵז אוֹתָם עַל כָּךְ, וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַקּוֹרֵא לֹא יַעַבְדֶנָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה לָהּ פְּעֻלָּה מִן הַפְּעֻלּוֹת רַק הַקְּרִיאָה לְבַד, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מַדִּיחַ. וְכֵן אָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין (סג ב) לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ אַזְהָרָה לְמַדִּיחַ, וְכֵן אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ.

דִּינֶיהָ בְּפֶרֶק עֲשִׂירִי מִסַּנְהֶדְרִין. וּמִי שֶׁלֹּא הִדִּיחַ בְּעִנְיָן זֶה אֶלָּא אָדָם אֶחָד, אֵינוֹ נִקְרָא מַדִּיחַ אֶלָּא מֵסִית, וּבְסֵדֶר רְאֵה אָנֹכִי נִכְתֹּב אַזְהָרַת מֵסִית בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. אֲבָל כְּשֶׁמַּדִּיחַ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אוֹ יוֹתֵר נִקְרָא מַדִּיחַ. וְזֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כָּל הַרְחָקוֹת אֵלּוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְגֹדֶל הָעֹנֶשׁ בָּהּ עַד שֶׁנִּכְפְּלָה בְּאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה, וְשֶׁתְּכַנֶּה הַתּוֹרָה לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא קַנָּא עַל עוֹבְדֶיהָ, אַל יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ שֶׁקִּנְאַת הָאֵל וְהַרְחָקוֹת אֵלּוּ נִכְתְּבוּ זוּלָתִי מִצַּד הָעוֹבְדִים, כִּי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ בֵּין שֶׁיַּעַבְדוּ אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם אוֹ יַעַבְדוּ מַלְאָךְ אוֹ גַּלְגַּל אוֹ כּוֹכָב אוֹ אֶחָד מִכָּל בְּרוּאָיו אֵין שׁוּם צַד תּוֹסֶפֶת וְגֵרוּעַ נוֹפֵל בָּזֶה בִּכְבוֹדוֹ בָּרוּךְ הוּא, כִּי תַּכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא נוֹסָף וְלֹא נִגְרָע בִּשְׁבִיל דָּבָר, אַף כִּי בְּמַעֲשָׂיו אֲנַחְנוּ פְּעֻלּוֹתָיו אַנְשֵׁי הַגּוּפוֹת. אַךְ תֵּדַע בֶּאֱמֶת כִּי כָּל עִנְיָנִים אֵלֶּה נֶאֱמָרִים עַל צַד הַמְּקַבְּלִים, יֹאמַר כִּי בְּעֵת שֶׁהָאָדָם מוֹצִיא עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וּמִתְפַּשֵּׁט מֵאֱמוּנַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּמוֹלִיךְ גּוּפוֹ וּמַתְפִּיס מַחְשְׁבוֹתָיו אַחֲרֵי הַהֶבֶל, לֹא יִהְיֶה רָאוּי כְּלָל לְהַנִּיחַ בּוֹ שׁוּם בְּרָכָה וְשׁוּם טוֹבָה, אֲבָל יִהְיֶה רָאוּי לְהַנִּיחַ עָלָיו כָּל מָה שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַבְּרָכָה, וְהוּא הַקְּלָלָה וְהַמְּאֵרָה וְהֶחֳלָאִים וְכָל רָעוֹת, כִּי הוּא נִתְרַחֵק תַּכְלִית הָרִחוּק מִכָּל גְּבוּלֵי הַטּוֹב, וְעַל כֵּן לֹא תַּשִּׂיגֵהוּ כִּי אִם רַע מִכָּל צְדָדָיו. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַמָּשָׁל יֵאָמֵר עָלָיו כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אֲדוֹן הַטּוֹבָה נַעֲשָׂה לוֹ לְאוֹיֵב וְעָצַר מִמֶּנּוּ כָּל הַטּוֹבוֹת, וּכְאִלּוּ הוּא מְקַנֵּא בּוֹ בְּהַנִּיחוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְעוֹבֵד אֶת אֲחֵרִים. וְאוּלָם הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לֹא יְחַיֵּב לְכָל נִבְרָא וְלֹא יְקַנֵּא בְּבֶן אָדָם כִּי בְּיָדוֹ לְהַחֲזִירָם כֻּלָּם עִם כָּל שְׁאָר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ בְּהַנָּחַת חֶפְצוֹ בְּבִטּוּל כַּאֲשֶׁר בְּרָאָם בְּהַנָּחַת חֶפְצוֹ בִּבְרִיאָה, אֲבָל יְכַנֶּה שְׁמוֹ בָּרוּךְ הוּא בְּקַנָּא עַל דֶּרֶךְ מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם לְפִי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם שִׂנְאָה גְּדוֹלָה כְּמִי שֶׁמְּקַנֵּא בְּאִישׁ עַל שׁוּם דָּבָר אוֹ מְקַנֵּא בְּאִשְׁתּוֹ בִּזְנוּתָהּ עִם אֲחֵרִים. וְעַל כֵּן נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה דִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ אֶצְלוֹ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְאֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ [פ"ד מהל' ע"א].

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת. אֲבָל דִּין הָעוֹבֵר עָלֶיהָ בֵּין אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהֵם בִּסְקִילָה, אֵינָן אֶלָּא בְּמָקוֹם הָרָאוּי לַמִּשְׁפָּט שֶׁהִיא הָאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת.