שלא לקח שחד

שֶׁלֹּא לִקַּח שֹׁחַד - שֶׁלֹּא יִקַּח הַדַּיָּן שֹׁחַד מִבַּעֲלֵי הַדִּין אֲפִלּוּ לָדוּן דִּין אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ח) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח. וְנִכְפָּל הַלָּאו בַּתּוֹרָה בְּזֶה הָעִנְיָן בְּמָקוֹם אַחֵר (דברים טז יט) וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרֵי לֹא תִקַּח שֹׁחַד, אֲפִילּוּ לְזַכּוֹת זַכַּאי וּלְחַיֵּב חַיָּב.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱסַר עָלֵינוּ לִקַּח הַשֹּׁחַד אֲפִלּוּ לָדוּן אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. כְּדֵי לְהָסִיר מִבֵּינֵינוּ הַהֶרְגֵּל הָרַע פֶּן נָבוֹא מִתּוֹךְ כָּךְ לָדוּן בְּשֹׁחַד דִּינֵי שֶׁקֶר, וְדָבָר בָּרוּר הוּא, אֵין צָרִיךְ מוֹפֵת.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם סנהדרין כג א ג), שֶׁהַנּוֹתֵן וְהַמְּקַבֵּל עוֹבְרִין בְּלָאו. הַנּוֹתֵן מִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר (ויקרא יט יד), וְהַמְּקַבְּלוֹ שֶׁהוּא בִּכְלַל אָרוּר, וְחַיָּב לְהַחְזִירוֹ, וְשֶׁאָסוּר לַדַּיָּן לְהַגְדִּיל מַעֲלָתוֹ לְכַוָּנָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְסוֹפְרָיו, וְשֶׁאֲפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים אָסוּר לִקַּח, אֶלָּא יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ מֵשִׂים לִבּוֹ כְּלָל אֶל הַדְּבָרִים אִם אוּלַי יְכַבְּדוּהוּ בַּעֲלֵי הַדִּין בִּדְבָרִים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, אָסוּר לַדַּיָּן לְקַבֵּל הֲנָאָה מִבַּעֲלֵי הַדִּין כְּלָל בִּשְׁבִיל דִּינָיו, אֲבָל אִם הַדַּיָּן הוּא בַּעַל מְלָאכָה הִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לִשְׁאֹל מִבַּעֲלֵי הַדִּין שְׂכַר בַּטָּלָתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ בְּעוֹד שֶׁיַּעֲסֹק בְּדִינָם, וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר נִכָּר שֶׁהוּא שְׂכַר הַבַּטָּלָה בִּלְבַד וְלֹא יוֹתֵר, וְיִטֹּל מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּסַנְהֶדְרִין [פכ"ג שם].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, שֶׁהֵם דָּנִים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקִבֵּל שֹׁחַד, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְאֵינוֹ לוֹקֶה לְפִי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן.