שלא להותיר מבשר הפסח

שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מִבְּשַׂר הַפֶּסַח - שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר כְּלוּם מִבְּשַׂר הַפֶּסַח לְמָחֳרָתוֹ, שֶׁהוּא יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, מָה שֶׁכָּתוּב בִּשְׁחִיטָתוֹ לְזֵכֶר נִסֵּי מִצְרַיִם. וְזֶה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מִמֶּנּוּ, הָעִנְיָן הוּא כְּדֶרֶךְ מְלָכִים וְשָׂרִים, שֶׁאֵינָם צְרִיכִין לְהוֹתִיר מִתַּבְשִׁילִין מִיּוֹם אֶל יוֹם, וְעַל כֵּן אָמַר, שֶׁאִם יִוָּתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁיִּשָּׂרֵף כְּדָבָר שֶׁאֵין חֵפֶץ בּוֹ, כְּדֶרֶךְ מַלְכֵי אֲדָמָה. וְכָל זֶה לִזְכֹּר וְלִקְבֹּעַ בַּלֵּב, שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן גְּאָלָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנַעֲשֵׂינוּ בְּנֵי חֹרִין וְזָכִינוּ לְמַלְכוּת וְלִגְדֻלָּה.

דִּין הַמִּצְוָה בִּפְסָחִים (הלכות קרבן פסח פרק ט')

וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהוֹתִיר, עָבַר עַל לָאו. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁהוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה (רמב"ם שם י, יא), שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. וַהֲלָכָה הִיא לָאו שֶׁנִּתָּק לַעֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו.