שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרע

שֶׁלֹּא נִתְבַּע חוֹב מֵעָנִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִפְרֹעַ - שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלִּתְבֹּעַ הַחוֹב מִן הַלֹּוֶה בְּעֵת שֶׁנֵּדַע שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְרֹעַ חוֹבוֹ לְפִי שֶׁאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כד) לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. וְדַע כִּי זֹאת הַמְּנִיעָה תִּכְלֹל גַּם כֵּן שֶׁלֹּא לְהַלְווֹת בְּרִבִּית לְיִשְׂרָאֵל.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לִקְבֹּעַ לָנוּ מִדַּת הַחֶסֶד וְהַחֶמְלָה, וּכְשֶׁיִּהְיוּ קְבוּעוֹת בָּנוּ אָז נִהְיֶה רְאוּיִים לְקַבָּלַת הַטּוֹבָה וְיִשְׁלַם חֵפֶץ הַשֵּׁם בָּנוּ שֶׁחָפֵץ לְהֵטִיב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ מה, ב) מִנַּיִן לְנוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ שֶׁאָסוּר לַעֲבֹר לְפָנָיו (נֶגֶד בֵּיתוֹ), שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ גַּם כֵּן בַּמְּכִילְתָּא (שם) לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לוֹ בְּכָל זְמַן וּדְבָרִים אֲחֵרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּעִנְיָן זֶה, בִּמְצִיעָא (עה, ב) וּבִמְקוֹמוֹת בַּגְּמָרָא (ח"ד צז).

וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְתָבַע הַלְוָאָתוֹ מֵחֲבֵרוֹ וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ וְתוֹבְעוֹ כְּדֵי לְצַעֲרוֹ, עָבַר עַל לָאו זֶה, וְהוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ.