מצוה להציל הנרדף בנפשו של רודף

מִצְוָה לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל רוֹדֵף - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף מִיָּד מִי שֶׁיִּרְדְּפֵהוּ לְהָרְגוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּנֶפֶשׁ הָרוֹדֵף כְּלוֹמַר שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין לַהֲרֹג הָרוֹדֵף אִם לֹא נוּכַל לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף אֶלָּא אִם כֵּן נַהֲרֹג הָרוֹדֵף, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כה יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ. וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (עי' ספהמ"צ להרמב"ם עשין רמז), וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו, מָה אוֹתוֹ מָקוֹם מְיֻחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת וְנֶאֱמַר עַל זֶה וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ, כָּךְ כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת הֲרֵי הוּא בְּקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ, וּמִנַּיִן שֶׁאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּילוֹ בְּכַפָּהּ בִּלְבַד, שֶׁחַיָּב לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשָׁהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תָּחוֹס עֵינֶךָ. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אֵשֶׁת הָאֶחָד, דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם אֶצְלוֹ תָּמִיד וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לְהַצִּילוֹ מִיָּד מַכֵּהוּ בְּכָל כֹּחָהּ, אֲבָל הוּא הַדִּין בְּכָל אָדָם.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בָּרָא הָעוֹלָם וְרָצָה בְּיִשּׁוּבוֹ, וְיִשּׁוּב הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בִּתְשׁוּעַת הַחַלָּשׁ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ, וְעוֹד כִּי הַנִּרְדָּף לְעוֹלָם עֵינָיו וְלִבּוֹ אֶל הַשֵּׁם לְהוֹשִׁיעוֹ מִיַּד רוֹדְפוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (קהלת ג, טו) וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף. כְּלוֹמַר הַנִּרְדָּף מְבַקֵּשׁ לֵאלֹהִים וּמִתְחַנֵּן אֵלָיו, עַל כֵּן צִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לַעֲזֹר לוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עב, ב הרמב"ם רוצח ושמירת נפש א ו ז) שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה הַנִּרְדָּף קָטָן וְהָרוֹדֵף גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּכָל דָּבָר הַכֹּל חַיָּבִין לְהַצִּילוֹ, וַאֲפִילּוּ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל רוֹדֵף, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּצִּילִין בְּנֶפֶשׁ הָרוֹדֵף? בְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו, אֲבָל כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מִן הָאֵבָרִים וְהִצִּיל בְּנֶפֶשׁ זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם מט, א) בְּעִנְיָן מִיתַת אַבְנֵר כְּשֶׁהֲרָגוֹ יוֹאָב, שֶׁכָּתוּב שָׁם (שמואל ב ג, כז) וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו. בָּאָה הַקַּבָּלָה עַל זֶה שֶׁתְּבָעוֹ יוֹאָב לְאַבְנֵר עַל דַּם עֲשָׂהאֵל וְדָנוֹ בְּדִין סַנְהֶדְרִין, כְּלוֹמַר הֲרָגוֹ בְּטַעֲנָה שֶׁהָיָה רָאוּי לָמוּת עָלֶיהָ עַל פִּי סַנְהֶדְרִין, אָמַר לוֹ לָמָּה הָרַגְתָּ עֲשָׂהאֵל? אָמַר לוֹ אַבְנֵר עֲשָׂהאֵל רוֹדֵף הָיָה, אָמַר לוֹ יוֹאָב הָיָה לְךָ לְהַצִּיל עַצְמְךָ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו, אָמַר לוֹ אַבְנֵר לֹא יָדַעְתִּי לְכַוֵּן לוֹ, אָמַר לוֹ יוֹאָב בְּדֹפֶן חֲמִישִׁית כִּוַּנְתָּ לוֹ, בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו לֹא יָדַעְתָּ לְכַוֵּן לוֹ? וְעַל זֶה נֶאֱמַר וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו.

וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עב, ב רמב"ם שם ה"ז) בְּעִנְיַן רוֹדֵף, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל הַתְרָאָה, מִכֵּיוָן שֶׁהִתְרוּ בּוֹ וְהוּא עֲדַיִן רוֹדֵף אֵין לוֹ דָּמִים וּמֻתָּר לְהָרְגוֹ.

וּמִטַּעַם רוֹדֵף הוֹרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם שם ה"ט) בְּאִשָּׁה הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, לְחַתֵּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ, בֵּין בְּסַם בֵּין בַּיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ לְהָרְגָהּ, וְאִם הוֹצִיא רֹאשׁוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ, וְזֶה טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם.

וְאֶחָד הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ אוֹ אַחַר כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת לְבוֹעֲלָן מַצִּילִין אוֹתָן מֵהֶם בְּנַפְשׁוֹתָם שֶׁל רוֹדְפִים, וְהוּא הַדִּין לְרוֹדֵף אַחַר הַזְּכוּר לָבוֹא עָלָיו, אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְכֵן הָרָץ לַעֲשׂוֹת אַחַת מִכָּל שְׁאָר הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וַאֲפִילּוּ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הָעֲבֵרָה, שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין, שֶׁבִּשְׁתֵּי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ לְבַד, בָּאָה הַקַּבָּלָה שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנֶפֶשׁ הָרוֹדֵף, אֲבָל בְּכָל שְׁאָר הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְבִיאִין אוֹתָם לְבֵית דִּין וְהֵם דָּנִים אוֹתָם. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק שְׁמִינִי.

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְיָכוֹל לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף וְלֹא הִצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו שֶׁל רוֹדֵף אוֹ אֲפִלּוּ בְּנַפְשׁוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין, שֶׁהֵן לֹא תָּחוֹס עֵינֶךָ, וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ (ויקרא יט טז), כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בַּלָּאוִין (מצוה תרא), וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד כְּאִלּוּ הוּא מְאַבֵּד נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל.