שלא ישוב לקחת השכחה

שֶׁלֹּא יָשׁוּב לָקַחַת הַשִּׁכְחָה - שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלָּקַחַת עֹמֶר הַשִּׁכְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד יט) וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ (עי' ספהמ"צ להרמב"ם לאוין ריד). וּמִצְוַת הַשִּׁכְחָה הִיא גַּם כֵּן בָּאִילָן.

וְזֶה הַלָּאו הוּא מִן הַלָּאוִין הַנִּתָּקִין לַעֲשֵׂה, שֶׁכָּל מִי שֶׁעָבַר וְלָקַח הַשִּׁכְחָה חַיָּב לְהַחְזִיר אוֹתָהּ לָעֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר זֶה בְּעִנְיַן שִׁלּוּחַ הַקֵּן (מצוה תקמד), שֶׁכָּל לֹא תַעֲשֶׂה הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה, וְאִם לֹא קִיְּמוֹ וְגַם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ עוֹד, וּכְגוֹן שֶׁאָבַד אוֹ נִשְׂרַף אוֹתוֹ הַדָּבָר, לוֹקֶה. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, הַפֵּאָה שֶׁיֵּשׁ לָאו בִּקְצִירָתָהּ (מצוה ריז), וְאִם קָצַר אוֹתָהּ לֹא יִתְחַיֵּב מַלְקוּת עַל הַקְּצִירָה, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוֵּת שֶׁיִּתְּנֶנָּה לַעֲנִיִּים בְּשִׁבֳּלִים, וַאֲפִילּוּ דָּשׁ הַחִטָּה וּטְחָנָהּ וַאֲפָאָהּ יִתֵּן מֵהַפַּת שִׁעוּר הַפֵּאָה לָעֲנִיִּים, וַהֲרֵי עֲדַיִן בְּיָדוֹ לְתַקֵּן וְלֹא יִלְקֶה. אֲבָל אִם יִקֶר מִקְרֶה שֶׁתֹּאבַד הַחִטָּה הַהִיא כֻּלָּהּ אוֹ תִּשָּׂרֵף, יִלְקֶה, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לוֹ עוֹד לְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ, וּכְבָר עָבַר עַל הַלָּאו וְלֹא יוּכַל לְתַקֵּן, וְזֶה יִקָּרֵא בַּגְּמָרָא לֹא קִיְּמוֹ. וְאִם הוּא בְּיָדָיו אִבֵּד הַחִטָּה אוֹ אֲכָלָהּ כֻּלָּהּ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתְחַיֵּב בָּהּ הַמַּלְקוּת, וְזֶה נִקְרָא בַּגְּמָרָא בִּטְּלוֹ, כִּי הוּא הַגּוֹרֵם לְבַטֵּל הַלָּאו בִּטּוּל שֶׁאֵין בּוֹ עוֹד תַּקָּנָה בְּיָדָיו. וּמָה שֶׁאָמְרוּ בְּמַכּוֹת (טז, א) בְּסוֹף פֶּרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין גַּבֵּי מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן בְּעִנְיָן קִיְּמוֹ וְלֹא קִיְּמוֹ אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת, וְנוֹדַע שֶׁהָאַחֶרֶת הַהִיא הִיא פֵּאָה, כִּדְמַסִּיק הָתָם, אֶלָּא זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת אַהָא, כְּלוֹמַר מִן הַפֵּאָה, וְנִשְׁאַר הָעִנְיָן כֵּן, אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּרְצֶה לוֹמַר שֶׁשִּׁלּוּחַ הַקֵּן וְהַפֵּאָה בִּלְבַד הֵן בְּדִין זֶה דְּקִיְּמוֹ וְלֹא קִיְּמוֹ, אֲבָל כַּוָּנָתָם לוֹמַר הַפֵּאָה וְכָל מָה שֶׁדִּינוֹ כָּמוֹהָ, כְּמוֹ הַפֶּרֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַלֶּקֶט וְהָעוֹלֵלוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ הוּא לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְיִתָּכֵן בָּהֶם כָּל מָה שֶׁיִּתָּכֵן בְּפֵאָה מִן קִיְּמוֹ וְלֹא קִיְּמוֹ אוֹ בִּטְּלוֹ וְלֹא בִּטְּלוֹ, כִּי הַכָּתוּב שֶׁלָּמַדְנוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּשׁ בְּפֵאָה קוּם עֲשֵׂה הוּא מָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם (ויקרא יט י), וּבְעֹמֶר הַשִּׁכְחָה וּבִשְׁאָר הַנִּזְכָּרִים יֵשׁ בָּהֶן כְּמוֹ כֵן לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה תַּעֲזֹב אֹתָם, אוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. וְקַבֵּל זֶה הָעִנְיָן וַהֲבִינֵהוּ, שֶׁהוּא נֶעֱלָם קְצָת מֵאֲשֶׁר בָּא בַּגְּמָרָא הַלָּשׁוֹן סָתוּם בְּמִקְצָת, שֶׁאָמְרוּ אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. וְעִנְיָנָהּ כָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דְּשִׁכְחָה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה תקצב).