שלא לתלש סימני צרעת

שֶׁלֹּא לִתְלֹשׁ סִימָנֵי צָרַעַת - שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלָּקוֹץ סִימָנֵי צָרַעַת אוֹ לִכְווֹתָהּ עַד שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה מַרְאֶהָ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כד ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת וְגוֹ'. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי, הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת, בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (נגעים פ"ז, מ"ד), הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי הַטֻּמְאָה וְהַכֹּוֶה אֶת הַמִּחְיָה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ בְּאַזְהָרַת וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ (מצוה קע), וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם טומאת צרעת פ"י ה"א), שֶׁהַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה בֵּין כֻּלָּן, אוֹ אֲפִלּוּ מִקְצָתָן, אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁהִכְוָה אֶת הַמִּחְיָה כֻּלָּהּ, אוֹ אֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ, בֵּין מִן הַבָּשָׂר אוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הַבַּיִת, בֵּין קֹדֶם שֶׁיִּרְאֶה הַכֹּהֵן הַנֶּגַע, בֵּין תּוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר, בֵּין תּוֹךְ יְמֵי הֶחְלֵט, אוֹ אֲפִלּוּ אַחַר הַפְּטוֹר, בְּכָל זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְחַיָּב מַלְקוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, כְּלוֹמַר כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת וְלֹא שֶׁיִּתְלֹשׁ אוֹ יָקֹץ הַנֶּגַע, וּכְבָר קָדַם לָנוּ הַכְּלָל הַיָּדוּעַ (מכות יג ב), שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר, פֶּן, וְאַל, אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם שם), שֶׁאֵין אָדָם לוֹקֶה עַל זֶה עַד שֶׁיּוֹעִילוּ לוֹ מַעֲשָׂיו, כְּלוֹמַר שֶׁבְּהִסְתַּלֵּק מָה שֶׁסִּלֵּק מִן הַנֶּגַע יִשָּׁאֵר פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר בַּמּוֹתָר, אֲבָל אִם נִשְׁאַר כְּשִׁעוּר טֻמְאָה בַּמּוֹתָר, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בָּהּ בַּהֶרֶת וּבָהּ שָׁלֹשׁ שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת וְתָלַשׁ אַחַת אוֹ כָּוָה מִקְצָת הַמִּחְיָה וְנִשְׁאַר מִמֶּנָּה כַּעֲדָשָׁה, אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי הוּא טָמֵא כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאֵין הָעִנְיָן כֵּן בַּנֶּתֶק, שֶׁאֵין לוֹקֶה בַּנֶּתֶק בְּגַלְּחוֹ מִקְצָת הַנֶּתֶק, עַד שֶׁיְּגַלַּח כֻּלּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בִּמְקוֹמוֹ בְּסֵדֶר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (מצוה קע).

וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קלב ב) בְּעִנְיַן אִסּוּר זֶה, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צָרַעַת בְּעָרְלָתוֹ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָהּ מִלִּמּוֹל, שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל מִילָה דּוֹחָה לָאו זֶה, כִּדְקַיְמָא לַן בְּכָל מָקוֹם, דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא דְּאִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם עֲשֵׂה אֶלָּא בְּבִטּוּל הַלָּאו, כְּגוֹן זֶה דְּמִילָה בְּצָרַעַת, וְאָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות ג, ב) דְּלָא אִתְּמַר כְּלָלִין דֵּין בְּכָל הַלָּאוִין, אֶלָּא דַּוְקָא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה קַל, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת, כְּמוֹ לֹא תַעֲשֶׂה דְּלֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז (דברים כב יא) דְּדָחֵינַן לֵהּ מִשּׁוּם עֲשֵׂה דִּגְדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ, וּכְמוֹ כֵן זֶה הַלָּאו דְּלָא יָקֹץ בַּהַרְתּוֹ, שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת גַּם כֵּן, וּבְאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי הַדָּבָר כְּאִלּוּ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ, לֹא מְנַעְתִּיךָ מֵהֶם בִּמְקוֹם עֲשֵׂה זֶה, אֲבָל כָּל לָאו שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כָּרֵת לָא דָּחֵינַן מִשּׁוּם עֲשֵׂה, הוֹאִיל וְהֶחְמִיר הַכָּתוּב בּוֹ כָּל כָּךְ שֶׁחִיֵּב עָלָיו כָּרֵת הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אָמַר בְּפֵרוּשׁ, עֲשֵׂה דָּבָר פְּלוֹנִי, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לַעֲבֹר בַּעֲשִׂיָּתוֹ בְּלָאו פְּלוֹנִי. וְיֶתֶר פְּרָטֵי מִצְוָה זוֹ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת נְגָעִים (פרק שביעי).

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁמִּי שֶׁנִּצְטָרַע וּמַכִּיר בְּסִימָנֵי צָרַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לָקֹץ אוֹתָן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְתָלַשׁ אוֹתָן עַל הָעִנְיָן שֶׁזָּכַרְנוּ, חַיָּב מַלְקוּת.