שלא יאכל הפועל בשעת מלאכה

שֶׁלֹּא יֹאכַל הַפּוֹעֵל בִּשְׁעַת מְלָאכָה - שֶׁלֹּא יֹאכַל הַשָּׂכִיר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָתוֹ מֵהַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲבֹד בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, וְהוּא בַּהֲלִיכָתוֹ מֵאוֹמָן לְאוֹמָן, כְּשֶׁהוּא עוֹבֵד בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע לֹא הֻתַּר לֶאֱכֹל בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה (ע"י ספהמ"צ להרמב"ם לאוין רסז), וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג כו) וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ פז, ב) חֶרְמֵשׁ, לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי חֶרְמֵשׁ, וּבִשְׁעַת חֶרְמֵשׁ, כְּלוֹמַר עֵת הַקָּצִיר, לֹא תִּקְצֹר לְעַצְמְךָ. וּכְבָר נוֹדַע שֶׁזֶּה הַכָּתוּב בָּא בְּשָׂכִיר, וּפֵרוּשׁ כִּי תָבוֹא, כְּלוֹמַר, כִּי תָּבוֹא בִּשְׂכָרְךָ לַעֲשׂוֹת עִם בַּעַל הַשָּׂדֶה, כְּדִמְתַרְגֵּם אֻנְקְלוֹס אֲרֵי תִּתָּגַר.

עִנְיַן מִצְוָה זוֹ מִתְבָּאֵר גַּם כֵּן בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה תקעו). וְהָעוֹבֵר עַל זֶה בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, וְהֵנִיף חֶרְמֵשׁ עַל קָמַת רֵעֵהוּ כָּעִנְיָן שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, עָבַר עַל לָאו זֶה. וְאֵין לוֹקִין עָלָיו מִן הַטַּעַם הַנִּזְכָּר בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת.