להלוות לנכרי ברבית

לְהַלְווֹת לַנָּכְרִי בְּרִבִּית - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְבַקֵּשׁ רִבִּית מִן הָאֻמּוֹת כְּשֶׁנַּלְוֶה לָהֶם וְלֹא נַלְוֶה לָהֶם בְּלֹא רִבִּית, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג כא) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ. וּכְמוֹ כֵן מֻתָּר לִלְווֹת מֵהֶן בְּרִבִּית וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי, לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, מִצְוַת עֲשֵׂה, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ, לֹא תַעֲשֶׂה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁאֵין רָאוּי לָנוּ לִגְמֹל חֶסֶד זוּלָתִי אֶל הָעָם יוֹדְעֵי הָאֵל וְעוֹבְדִים לְפָנָיו וּבְהִמָּנַע הַחֶסֶד מִשְּׁאָר בְּנֵי הָאָדָם וְנַעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְאֵלּוּ נִבָּחֵן כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה וְהַחֶמְלָה עֲלֵיהֶם, מִצַּד הַחֲזִיקָם בְּתוֹרַת אֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ, וְהִנֵּה עִם הַכַּוָּנָה הַזֹּאת יִהְיֶה לָנוּ שָׂכָר בִּמְנִיעַת הַחֶסֶד מֵהֶם, כְּמוֹ בַּעֲשׂוֹתֵנוּ אוֹתוֹ אֶל בְּנֵי עַמֵּנוּ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ עא, א), שֶׁמִּצְוָה לְהַקְדִּים הַלְוָאַת יִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם מֵהַלְוָאַת הַגּוֹי בְּרִבִּית. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם עב, א רמב"ם מלוה ולוה פ"ה ה"א), שֶׁהַגּוֹי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְגַּיֵּר גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ כָּל מָה שֶׁעָלָה מֵרִבִּית עַד שֶׁנִּתְגַּיֵּר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִפְרַע הָרִבִּית נִתְגַּיֵּר. וּכְעִנְיָן שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְבַקֵּשׁ מֵהֶם רִבִּית, כְּמוֹ כֵן מֻתָּר לָתֵת לָהֶם רִבִּית, שֶׁלֹּא אָסַר לָנוּ הַכָּתוּב אֶלָּא רִבִּית שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יָדוּעַ הַדָּבָר. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם עא, ב רמב"ם שם ה"ד) שֶׁהַגּוֹי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וּבִקֵּשׁ לְפָרְעָם לוֹ וּמְצָאוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְאָמַר לוֹ תְּנֵם לִי, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ רִבִּית מֵהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְיִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם הֶעֱמִידוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן הַגּוֹי הַמָּעוֹת בְּיָדוֹ, הוֹאִיל וּמִדַּעַת יִשְׂרָאֵל נָתַן הֲרֵי זֶה רִבִּית קְצוּצָה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ע, ב רמב"ם שם ה"ב) שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָרִבִּית שֶׁלָּהֶם מֻתָּר מִן הַדִּין אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַלְווֹת לָהֶם בְּרִבִּית קְצוּצָה אֶלָּא בִּכְדֵי חַיָּיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל עִמּוֹ תָּמִיד וְיִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו, אֲבָל אֲבַק רִבִּית מֵהֶם מֻתֶּרֶת אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי חַיָּיו, דְּמִשּׁוּם אֲבַק רִבִּית לֹא יְהֵא רָגִיל עִמּוֹ כָּל כָּךְ. וְתַלְמִיד חָכָם מֻתָּר לְהַלְווֹתוֹ בְּכָל מָה שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ עָלָיו שֶׁיִּלְמַד מִמַּעֲשָׂיו, כִּי הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם וְתִשְׁמְרֶנּוּ לְעוֹלָם (קהלת ז יט). וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּבָבָא מְצִיעָא פֶּרֶק אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ [יד קנט וקס].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהִלְוָהוּ בְּלֹא רִבִּית מִתּוֹרַת חֶסֶד לְבַד, לֹא מִתִּקְוָה אֵלָיו לְהַרְוִיחַ עִמּוֹ מִצַּד אַחֵר אוֹ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בהשגתו לשורש השישי ובסוף השגותיו לסהמ"צ), לֹא יִמְנֶה בְּחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת עֲשֵׂה זֶה, וְאָמַר שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה לֹא בָּא אֶלָּא לִתֵּן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה בְּמַלְוֶה לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ בְּסִפְרֵי בְּאָמְרוֹ זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכֵן נִרְאֶה כִּדְבָרָיו בַּגְּמָרָא בְּסוֹף פֶּרֶק אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ, וְעִם כָּל זֶה דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאל מֵחֶשְׁבּוֹנוֹ, וְגָדוֹל הוּא מִי שֶׁשִּׁגְגוֹתָיו סְפוּרוֹת.