שלא להסגיר עבד שברח אל אדוניו

שֶׁלֹּא לְהַסְגִּיר עֶבֶד שֶׁבָּרַח אֶל אֲדוֹנָיו - שֶׁנִּמְנַעְנוּ (עי' רמב"ם ספהמ"צ ל"ת רנד) שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב עֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵאֲדֹנָיו מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ אֲדוֹנָיו יִשְׂרָאֵל, לֹא נְשִׁיבֵהוּ אֵלָיו, אֲבָל נְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ וְנִכְתֹּב בְּדָמָיו חוֹב עַל עַצְמוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, וְכֵן הוּא מְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין (מה, א), שֶׁבְּעֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאָמְרוּ שָׁם, שֶׁהַדִּין בּוֹ, שֶׁנִּכְתֹּב שְׁטַר בְּדָמָיו עָלָיו וְנִכְתֹּב לוֹ גֵּט חֵרוּת, וְלֹא נְשִׁיבֵהוּ לָעֲבוֹדָה בְּשׁוּם פָּנִים, בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַס בַּבִּקְעָה הַטְּהוֹרָה הַנִּבְחֶרֶת לַעֲבֹד בָּהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁזָּכַרְנוּ שֶׁרָצָה הָאֵל לִכְבוֹד הָאָרֶץ שֶׁהַבּוֹרֵחַ לְשָׁם יִנָּצֵל מֵעַבְדוּת, כְּדֵי שֶׁנִּתֵּן אֶל לִבֵּנוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹם, וְנִקְבַּע בִּלְבָבֵנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ שָׁם יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, וְכָל זֶה לְהוֹעִיל לְעַמּוֹ וּלְזַכּוֹתָם כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. מְבֹאָרִים שָׁם בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין (שם).

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁהַכֹּל מֻזְהָרִים שֶׁלֹּא לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אֲדוֹנָיו אַחַר שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ אֶל הָאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וּתְפָשׂוֹ וֶהֱשִׁיבוֹ אֶל אֲדוֹנָיו, עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל לְפִי הַדּוֹמֶה שֶׁאֵין בּוֹ חִיּוּב מַלְקוּת, לְפִי שֶׁאֵין הַחִיּוּב אֶלָּא כְּשֶׁמַּחְזִירוֹ לְעַבְדוּת, וְשֶׁמָּא לֹא יַעֲבֹד בּוֹ אֲדוֹנָיו עוֹד, וְאֵין מַלְקִין מִסָּפֵק.