מצוה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם

מִצְוָה שֶׁתֵּשֵׁב אֵשֶׁת מוֹצִיא שֵׁם רַע תַּחְתָּיו לְעוֹלָם - שֶׁנִּצְטַוָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁתֵּשֵׁב תַּחְתָּיו לְעוֹלָם וַאֲפִילּוּ הִיא עִוֶּרֶת אוֹ מֻכַּת שְׁחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב יט) וְלוֹ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה. וּמִכְּלַל דִּין זֶה, שֶׁנִּצְטַוּוּ בֵּית דִּין גַּם כֵּן לְהַלְקוֹתוֹ עַל אֲשֶׁר הוֹצִיא שֵׁם רַע בְּשֶׁקֶר וּלְעָנְשׁוֹ מֵאָה סְלָעִים כֶּסֶף מְזֻקָּק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּרָשָׁה, וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מו, א) שֶׁאַזְהָרַת מוֹצִיא שֵׁם רַע, הִיא בִּכְלַל לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ (מצוה רלו).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְיַסֵּר הַנְּבָלִים מֵעֲשׂוֹת נְבָלוֹת רָעוֹת כָּאֵלֶּה, וּכְעִנְיָן שֶׁנִּכְתֹּב לְמַטָּה בְּסָמוּךְ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, בְּדִין אוֹנֵס (מצוה תקנז).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (נערה בתולה פ"ג הל' ו ז) כֵּיצַד הוֹצָאַת שֵׁם רַע? הוּא שֶׁיָּבוֹא לְבֵית דִּין וְיֹאמַר נַעֲרָה זוֹ בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים, וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי עַל הַדָּבָר נוֹדַע לִי שֶׁזָּנְתָה תַּחְתַּי אַחַר שֶׁאֵרַסְתִּיהָ, וְאֵלּוּ הֵם עֵדֵי שֶׁזָּנְתָה בִּפְנֵיהֶם. וּבֵית דִּין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הָעֵדִים וְחוֹקְרִין עֵדוּתָן, אִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת נִסְקֶלֶת, וְאִם הֵבִיא הָאָב עֵדִים וְהֵזֵמּוּ הָעֵדִים שֶׁהֵבִיא הַבַּעַל, וְנִמְצָא שֶׁהָעֵדִים הֵעִידוּ שֶׁקֶר, יִסָּקְלוּ, וְיִלְקֶה הוּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּזֶה מַעֲשֶׂה אֶלָּא דִּבּוּר, הַתּוֹרָה חִיַּבְתּוֹ כָּאן בְּמַלְקוּת כְּדִכְתִיב וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ, וְיִתֵּן מֵאָה סֶלַע, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִּתִּי, אֵלּוּ הָעֵדִים שֶׁיָּזֵמּוּ עֵדֵי הַבַּעַל. חָזַר הַבַּעַל וְהֵבִיא עֵדִים אֲחֵרִים וְהֵזֵם עֵדֵי הָאָב הֲרֵי הַנַּעֲרָה וְעֵדֵי הָאָב נִסְקָלִין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה, מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ הִיא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֵדִים זוֹמְמִין וְזוֹמְמֵי זוֹמְמִין. הוֹצִיא שֵׁם רַע עָלֶיהָ וְהִיא בּוֹגֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא עֵדִים שֶׁזָּנְתָה תַּחְתָּיו כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמַּלְקוּת וּמִן הַקְּנָס, וְאִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת הֲרֵי זוֹ תִּסָּקֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בּוֹגֶרֶת הוֹאִיל וּבְעֵת שֶׁזִּנְּתָה נַעֲרָה הָיְתָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מִמַּכּוֹת וּבְפֶרֶק שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי מִכְּתֻבּוֹת [א"ה קע"ז].

וְנוֹהֶגֶת לְעִנְיַן הַמַּלְקוּת וְהַקְּנָס בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁהָיִינוּ דָּנִין דִּינֵי קְנָסוֹת, וּלְעִנְיָן שֶׁתֵּשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת בַּעְלָהּ לְעוֹלָם אַף בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁמִּצְוָה עָלָיו בְּכָךְ, שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת מִצְוָה הִיא וְלֹא קְנָס.