שיכתב המלך ספר תורה שני לעצמו

שֶׁיִּכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה שֵׁנִי לְעַצְמוֹ - שֶׁמִּצְוָה עַל הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּהְיֶה עַל יִשְׂרָאֵל, לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה מְיֻחָד לוֹ מִצַּד הַמְּלוּכָה, שֶׁתִּהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד וְיִקְרָא בּוֹ, מִלְּבַד סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לִכְתֹּב כְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בַּמִּצְוָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבַּסֵּפֶר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (מצוה תריג). וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יז יח) וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְגוֹ'.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ לֹא יַעֲצִיבֵהוּ אָדָם עַל מַעֲשָׂיו וְלֹא יִגְעַר בּוֹ, וּבְשֵׁבֶט פִּיו יַכֶּה אַרְצוֹ וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית מִי שֶׁיִּרְצֶה בְּכָל עַמּוֹ, עַל כֵּן בֶּאֱמֶת צָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה וְזִכָּרוֹן טוֹב יַעֲמֹד נֶגְדּוֹ, יַבִּיט אֵלָיו תָּמִיד לְמַעַן יִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ וְיַטֶּה לִבּוֹ אֶל יוֹצְרוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כא, ב) יוֹצֵא לְמִלְחָמָה וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ, יוֹשֵׁב בַּדִּין וְהוּא עִמּוֹ, מֵסֵב לֶאֱכֹל וְהוּא כְּנֶגְדּוֹ. כְּלָל הַדְּבָרִים, שֶׁלֹּא הָיָה זָז מִנֶּגֶד עֵינָיו אֶלָּא בְּעֵת שֶׁהוּא נִצְרַךְ לִנְקָבָיו אוֹ נִכְנָס לַמֶּרְחָץ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו) שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁל מֶלֶךְ מִצְוָה עָלָיו לְהַגִּיהוֹ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה עַל פִּי בֵּית דִּין, כְּדֵי שֶׁיְּכַוֵּן עַל פִּי מַעֲשָׂיו בְּיֹשֶׁר. וְיֶתֶר פְּרָטֵי דִּינֵי סֵפֶר תּוֹרָה, אֶכְתֹּב אוֹתָם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בַּמִּצְוָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּסֵּפֶר. וְזֹאת אַחַת מִן הַמִּצְוֹת שֶׁאָמַרְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר, שֶׁהֵם מֻטָּלוֹת עַל הַמֶּלֶךְ לְבַד. וְאֵין צֹרֶךְ לִכְתֹּב בָּהּ בְּאֵיזֶה זְמַן הִיא נוֹהֶגֶת, שֶׁיָּדוּעַ הַדָּבָר שֶׁאֵין מַלְכוּת בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאַרְצָם בְּיִשּׁוּבָהּ, תֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל, וּמָלַךְ עָלֵינוּ בְּתוֹכָהּ.